שיר היום 2002

אוֹתוֹ הַדֶּקֶל שְׁפַל-צַמֶּרֶת

שְׁמַע לְהֶמְיַת הָרוּח הַנּוֹשֶׁבֶת. אֵיך הַגּוֹלָן
דָּלַק בְּאֵשׁ לוֹהֶבֶת. עַכְשָׁיו, אֶת הַשְׂרֵפוֹת
קְטִיפָה שֶׁל רַקָּפוֹת
הַזְּמַן עָטַף בְּיָד אוֹהֶבֶת.
רְאֵה אֶת אַרְצְךָ, אֶת הַכּוֹאֶבֶת. גַּע בַּהּ
לְחַשׁ אֶת שְׁמָהּ. הִיא לְבַדָּה יוֹשֶׁבֶת לְחוֹף יַמִּים
וְאֵין לָהּ נֶחָמָה. פְּרָחִים שֶׁלַּהּ הָפְכוּ לְאֶבֶן.
וְלִפְעָמִים דּוֹאָה בִּשְׁמֵי-הָעֶרֶב כַּת עֲגוּרִים
קְטַנָּה, אֶל הַדָּרוֹם עוֹבֶרֶת. וְדֶקֶל מִשִּׁירֶיהָ
שֶׁל רָחֵל, אוֹתוֹ הַדֶּקֶל שְּׁפַל-צַמֶּרֶת.
בַּאִים אָז דִּמְדוּמִים אֶל אוֹהָלֶיךָ. זָהָב שֶׁל אוֹר
כָּבֵד סוֹגֵר אֶת עַפְעַפֶּיךָ וְגֶשֶׁם שֶׁיּוֹרֵד עַל
הַשָׂדוֹת, רוֹחֵץ שְׂרִידֵי-הַמֶּלַח מִשְׂפָתֶיךָ,
לא נֶחָמָה אַתָּה שוֹאֵל, רַק לא לִשְׁכּחַ
שִׁירִים שֶלא יָכְלוּ לְהִגָּמֵר
אִילָן שֶׁלא יָשׁוּב
לִפְרוֹח

נתן יונתן

ארנים נדהמי שמש

אֳרָנִים נִדְהֲמֵי שֶׁמֶשׁ
הִדִּיפוּ נִיחוֹחַ פִּרְאִי –
אוֹתוֹ אוֹן מְהַמֵּם מִפְּנִימִיּוּת הַצְּמִיחָה
            עָשָׂה אוֹתִי שׁוּב
            בַּת-בַּיִת בָּעוֹלָם,
אַך אֶת הָעִקָּר לא הִגִּיד לִי;
מָה הַכַּוָּנָה הָאֱלוֹהִית
בִּצְמָחִים צָצִים וְנוֹבְלִים.
גַּם תַּכְלִית חַיַּי
            וְתַכְלִית מוֹתִי
לא אֵדַע בָּעוֹלָם הַזֶּה.

                              זלדה

הֱוֵה זָהִיר. פְּתַח אֶת חַיֶּיךָ
רַק לָרוּחוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת אֶת לִטּוּף
הַמֶּרְחָק. שָׂא לֶחָסֵר. הַשְׁמַע אֶת קוֹלְךָ
רַק בְּלֵילוֹת הַבְּדִידוּת. דַּע אֶת
הַיּוֹם, הַמּוֹעֵד, אֶת הָרֶגַע וְאַל
תַּפְצִיר. שְׁעֵה לַדּוֹמֵם. דַּע לְבָרֵך עַל
הַצֵּל שֶׁמִּתַּחַת לִקְרוּם הַבָּשָׁר. אַל
תֵּחָבֵא בַּמִּילִּים. שֵׁב בִּידִיעַת תּוֹלָעִים,
בִּתְבוּנַת הָרִמָּה. אַל תַּמְתִּין.

נתן זך