שִׁבּולֶת יְרֻקַּת-הָעַיִן

 א.פְּתִיחָה

לְעוֹלָם לא נִשְׁכַּח, כִּי רַגְלֵנוּ דָרְכָה בַּשְבִילִים,
לְעוֹלָם לא נִשְכַּח, כִּי עֵינֵנוּ טָבְלָה בַּשָׁמַים,
כִּי צָמְחָה בְּמֶרְחַב הַקָּמָה, בֵּין אַלְפֵי שִׁיבֳּלִים,
שִׁבּולֶת אַחַת דַּקָּה יְרֻקַּת-הָעַיִן.

 כִּי נְתִיבֵנוּ רָחָב וְהָלַכְנוּ הָלוֹך וּמָעוֹד,
כִּי אָהַבְנוּ לִצְחוֹק וְקִיוִּינוּ לִגְוֹעַ  -אִם לִבֵּנוּ אֵינֶנּוּ עוֹנֶה לַשִּׁמְחָה הַגְבוהָה עַד מְאד,
הוּא עוֹנֶה לַכְּאֵב הַגָּבהַּ.

                      
                     לאה גולדברג

בַּדֶּרֶך הַגְדוֹלָה

עִנְבָּלִים בַּמִּרְעֶה וּשְׁרִיקוֹת
וְשָׂדֶה בַּזָּהָב עַד עֶרֶב,
דּוּמִיַת בְּאֵרוֹת יְרוקוֹת,
מֶרְחָבִים שֶלִּי וָדֶרֶך.

הָעֵצִים שֶׁעָלוּ מִן הַטַּל,
נוֹצְצִים כִּזְכוּכִית וּמַתֶּכֶת,
לְהַבִּיט לא אֶחְדַּל וְלִנְשׁם לא אֶחְדַּל
וְאָמוּת וְאוֹסִיף לָלֶכֶת.

                        נתן אלתרמן

בַּשְׁבִיל הַזֶּה וַדַּאי לִי שׁוּב לא
אֶעֱבור. עַתָּה
אֶלְחַץ כַּף יָדִי אֶל קְלִפַּת הָעֵץ. אֶפְשָׁר עוֹד
לִפְנֵי שֶׁיֵּרֵד הַגֶּשֶׁם יַעֲבור כַּאן מִי אַחֵר וְיִלְחַץ
גַּם הוּא כַּף יָדוֹ אֶל קְלִפַּת הָעֵץ וּבְלִי
דַעַת יוֹסִיף מַגַּע אֲוִיר עַל גַּבֵּי מַגַּע אֲוִיר.

וְאַחַר יָבוֹא הַגֶּשֶׁם. וְכָל הַמַּגָּעִים עִמּוֹ יִגְלְשׁוּ מַטָּה אֶל
אַדְמַת גֶּזַע הָעֵץ וְיִסָּפְגוּ בְּאַדְמַת גֶּזַע הָעֵץ וְיָבוֹאוּ בַּשָּׁרָשִׁים וְיַעֲלוּ
בַּגֶּזַע וּבָּעֲנָפִים וִימַלְּאוּ אֶת הֶעָלִים יַרְקוּת
חֲדָשָׁה. הֵיכָן אֶהְיֶה אֲנִי כַּאֲשֶׁר נְשִׁימַת יָדַיִם יְרֻקָּה
וּקְצָרָה שֶלִּי וְשֶׁל הַבָּא אַחֲרַי יִשְׁתַּלְבוּ בַּמֶּשֶך
הַנּוֹשֵׁם שֶל יְרוֹק הָעַד.

                                                              אמיר גלבע